פסק-דין בתיק ב"ל 36180-01-12

1.         בפני ערעורו של המבוטח על החלטת ועדה רפואית לעררים, מיום 7.11.11 ("הועדה") שניתנה במסגרת ענף ביטוח נפגעי עבודה, לפי סעיף 123 ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995. בהחלטתה קבעה הוועדה כי כתוצאה מהפגיעה בעבודה מיום 1.4.10 נותרו למערער 5% נכות לפי פריט ליקוי (מותאם) 29 (5)(א) I , ו- 0% נכות לפי פריט ליקוי 73(2)(א) לתוספת ל תקנות הביטוח הלאומי (קביעת דרגת נכות לנפגעי עבודה), התשט"ז-1956 ("תקנות הנכות").

2.         בערעורו טוען המערער כי טעתה הוועדה טעות משפטית בכך שציינה ממצא של פתיחת פיו של המערער במונחים של "3 אצבעות כמעט", שכן אין מדובר בקנה מידה ידוע ומוסכם. מדידה זו מקשה, לטענת המערער, על השוואת ממצאיה של הוועדה לממצאיו של ד"ר ברק, שחוות דעתו הונחה בפני הוועדה ואשר ציין בין ממצאיו כי פתיחת פיו של המערער מתאפשרת עד למרווח של 30 מ"מ.

3.         עיון בחוות הדעת של ד"ר ברק מיום 6.10.11 מעלה כי ד"ר ברק מצא כי פתיחת הפה הינה בטווח מוגבל של 30 מ"מ (בעוד טווח תקין הינו 40-50 מ"מ) וכי בעת פתיחת הפה הלסת סוטה לשמאל. עוד מצא ד"ר ברק רגישות למגע ולמימוש בפרק הלסת ובשרירי הלסת משמאל. אבחנתו של ד"ר ברק הינה, בין השאר, הפרעה תפקודית של פרק הלסת ושרירי הלעיסה בצורה בינונית המופיעה לעתים תכופות והפרעות קלות בלעיסה - ליקוי שבגינו המליץ ד"ר ברק על יישום פריט ליקוי 73(2)(א)(II) לתוספת תקנות הנכות, שעניינו "LUXATIO HABITUALIS בצורה בינונית, המופיעה לעתים תכופות עם הפרעות קלות בלעיסה".

4.         לעומת ממצאיו של ד"ר ברק, ממצאי הוועדה באשר להפרעות בפרק הלסת ושרירי הלעיסה מתוארים בסעיף 21 לפרוטוקול הוועדה, בו מצוין בין השאר:

"... בפתיחה קיימת הגבלה קלה בלבד בתנועות המפרק השמאלי, ובפתיחה סטיה קלה לשמאל, כאשר מדובר בפעילות מופחתת מעל שרירי הלעיסה משמאל אך לא מדובר בהפרעה מכאנית של אנקליוזה. הפתיחה בשיעור 3 אצבעות כמעט, וקיימת תנועת פרוטריזיה חופשית ותנועות כמעט מלאות של המפרקים הטמפומנדיבולריים המאפשרים לעיסה סבירה ללא הפרעה".

5.         טענות המערער בעניין רישום הממצא הנוגע לפתיחת הפה - דינן להידחות.

אין מקום, במקרה זה לקבוע, כי רישום על דרך של "אצבעות" ולא בקנה מידה מוכר כמו מ"מ הינו בגדר טעות משפטית, שעה שהן ד"ר ברק והן הוועדה מיישמים את פריט הליקוי 73(2)(א) (ובוחרים בתתי-סעיפים שונים של אותו פריט ליקוי), אשר על פי נוסחו אינו מציין את הגבלת התנועה בפתיחת הפה במ"מ.

6.         אף אין לקבל את הטענה כי בשל פער זה בדרך רישום מידת פתיחת הפה יש כדי לפגום בהנמקת הוועדה או בהתייחסותה לחוות הדעת של ד"ר ברק. מפרוטוקול הוועדה עולה כי הוועדה ערכה למערער בדיקה מקיפה ומפורטת הנוגעת למשתנים שונים אשר לדעת הוועדה משפיעים על מידת ההפרעה בפרק הלסת ובשרירי הלעיסה, ממנה סובל המערער. העובדה כי ועדה רפואית קודמת בחרה לציין את מרווח הפתיחה בקנה המידה של מ"מ אין בה כשלעצמה כדי לחייב ציון הממצא באופן זה.

            התייחסותה של הוועדה לשאלת מידת ההפרעה בפרק הלסת, כמפורט לעיל, אינה מתייחסת אך ורק לשאלת מידת הפתיחה של הפה שנמדדה על ידי הוועדה במספר אצבעות. בנוסף למדידה, הוועדה מגדירה את ההפרעה בעת הפתיחה כהפרעה "קלה בלבד בתנועות המפרק השמאלי". עוד משתיתה הוועדה את הנמקתה באשר למידת ההפרעה על ממצאים נוספים, וביניהם תנועות המפרקים ויכולת הלעיסה. ממצאי הבדיקה מהווים את הבסיס לאבחנתה של הוועדה באשר להפרעות תפקודיות בפרק הלסת ושרירי הלעיסה. כעולה מסעיף 22 לפרוטוקול, לדעת הוועדה המערער סובל מ"הפרעה קלה בתנועות המפרק השמאלי על רקע מוסקולרי וללא הפרעות מנשך אשר על כן מאפשר לעיסה ללא הפרעה".

            ד"ר ברק, לעומת זאת, קובע ממצאים כפי שתואר בסעיף 3 לעיל. כלומר, קיימים פערים ברורים בין ממצאיו של ד"ר ברק לבין אלה שמצאה הוועדה, בכל האמור בהפרעות מהן סובל המערער בלסת התחתונה, בתנועות המפרקים וביכולת הלעיסה. במצב דברים זה די בשוני בממצאים כדי להוות הנמקה מספקת לדחיית האמור בחוות הדעת (דב"ע נא/ 122-99 חיים רייזלר - המוסד לביטוח לאומי, פד"ע כג 169).

7.         בניגוד לאמור בהודעת הערעור - אין לומר כי מסקנתה של הוועדה לפיה אין הפרעות בלעיסה אינה מבוססת על ממצאים כלשהם וכי יכולת זו לא נבדקה. כמפורט לעיל, הוועדה ציינה בין ממצאיה, כי "... קיימת תנועת פרוטריזיה חופשית ותנועות כמעט מלאות של המפרקים הטמפומנדיבולריים המאפשרים לעיסה סבירה ללא הפרעה...". נמצא, אפוא, כי הוועדה נתנה דעתה לשאלת יכולת הלעיסה וביססה מסקנתה בעניין זה על ממצאים שעלו בבדיקתה ואשר אותם ציינה בהחלטתה.

8.         המערער מוסיף וטוען, כי טעתה הוועדה עת קבעה נכות נוירולוגית מותאמת הנמוכה מהנכות הקבועה לצד פריט ליקוי 29(5)(א)(1), ובלא נימוק מתאים.

פריט הליקוי 29(5)(א)(1) לתוספת לתקנות הנכות קובע 10% נכות בגין פגיעה בעצב TRIGEMINUS בצורה קלה.

9.         באשר לפגימה הנוירולוגית ציינה הועדה בסעיף 21 לפרוטוקול:

"בבדיקת תחושה מתלונן על ירידה בתחושה קלה גם בשפה העליונה לעומת הצד שכנגד וגם בשפה התחתונה כלפי הצד שכנגד, אבל תחושה מלאה ושווה בסנטר לעומת הצד שכנגד החניכיים בפרוזדור הפה. יש לציין שגם מתלונן על ירידה בתחושה בלשון בצד שמאל דבר שאיננו הגיוני עפ"י אנטומיה של העצב הטרמינלי ביחסו לשבר שהנ"ל עבר".

בפרק הסיכום והמסקנות הוועדה מציינת באשר לפגימה הנוירולוגית כי:

"אין בפיו של התובע כל סיפור שיכול להזכיר התקפים של נאורולוגיה טריגמינלית. הבדיקה שכבר אוזכרה לעיל לא מגלה מעורבות של ממש של החלק המוטורי של עצב זה וגם אין גירעון תחושה במידה שיכולה להוות הפרעה תפקודית. לציין שהחזר מהקרנות מ-2 הצדדים שונה והרתיעה של התובע בזמן שנבדקה נגיעה מרירית הגוף והוא עם עיניים עצומות הרתיעה זו שווה מ- 2 הצדדים. הועדה לא מאשרת את הממצא של הירידה בתחושה בחלוקה של העצב המנטלי ... הועדה אינה מערערת על 5% שנתקבלו בועדה המחוזית".

10.        מפרוטוקול הוועדה עולה התייחסות מפורטת ומנומקת כדבעי באשר להיקף הפגימה הנוירולוגית. כעולה במפורש מהפרוטוקול, לדעת הוועדה אין הצדקה לקביעת נכות בתחום זה אלא שהוועדה מותירה את קביעת קודמתה בעניין זה. סמכות הוועדה לקבוע נכות "מותאמת" שהינה פחותה מהנכות המינימאלית הקבועה בתקנות הנכות נתונה לוועדה מכוח תקנה 14 לתקנות הנכות, ושיקול הדעת שניתן לוועדה על פי תקנה זו משתרע לא רק על מהות הנכות אלא גם על האחוזים שיש לייחס לפגימה (עב"ל 78/03 אהרון אברהם - המוסד לביטוח לאומי, ניתן ביום 10.1.2006).

משנתנה הוועדה החלטה מנומקת בעניין הפגימה הנוירולוגית ויישמה את סעיף הליקוי המתייחס לליקוי או מקורב אליו, וזאת באופן מותאם למידת הפגיעה שמצאה בבדיקתה - דין טענות המערער בעניין זה להידחות.